|
דירוג חברי המערכת
המלצה על מאמר
4.1 מתוך 5
|
|
והיו לאות על ידך וגו', וכן כתב בפרשת שמע ובפרשת והיה אם שמוע, למדנו שאלו ארבע פרשיות נכתוב בתפילין, שמפני כי ביציאת מצרים עשה הקב"ה עם ישראל נסים ונפלאות מורים לך כי שם ה' הוא השם המיוחד אשר עושה גדולות ונפלאות השם הזה נקרא עליהם, שמפני שהשם הקדוש נקרא עליהם לכך עשה עמהם נפלאות, לכך יש לכתוב דבר זה בתפילין והיו התפילין מקושרין על האדם להורות כי שם הגדול והקדוש נקרא עליהם, שהרי עשה עמהם נפלאות. והיינו דכתיב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ואמר ר' אליעזר אלו תפילין שבראש. פירוש כי תפילין מורים לך כי הם מיוחדים לשם המיוחד שהרי בתפילין נזכר יציאת מצרים, שהוציא אותם על ידי נסים, והשם המיוחד דוקא פועל נוראות, ולפיכך ויראו ממך, מפני גבורותיו ונוראותיו. ומה שאמר רבי אליעזר אלו תפילין שבראש, כי תפילין על הזרוע שישראל דבקים בהקב"ה, ולפיכך כתיב בהם וקשרתם.
וזה החלוק שיש בין תפילין של יד ובין תפילין של ראש, כי תפילין של יד הוא החבור והדבוק שיש לישראל אל הקב"ה, ומזה הצד אין יראה כי אם חבור ודבוק בו יתברך, שמקום שיש חבור אין יראה, אבל תפילין של ראש ששם אין קשור רק שהשם יתברך נקרא עליהם, ובמה שהשם נקרא עליהם הוא יתברך נבדל מהם, שנקרא אלקי ישראל ובמה שהוא אלקיהם הוא נבדל מהם. ובזה הצד יש יראה שראוי להיות ירא מן אלקי ישראל אשר לו הגבורה, והבן זה.
ואלו ארבע פרשיות פרשה ראשונה שהוא יתברך הוציא את ישראל כמו שנזכר בפירוש בפרשת קדש. ופרשה שניה שלא תאמר אף על גב שהוא בחר בישראל והוציאם ממצרים זהו מצד החסד והטוב שהטיב הוא יתברך לישראל, ואין זה דבר מוכרח להיות בדין, וכאשר הרג בכורי מצרים בשביל זאת היציאה שהוציא אותם הרי שגם הכרחת הדין והחיוב מצד השי"ת נותן זה, שאם לא כן רק מצד הרחמים ומצד החסד לא היה ראוי שיהרוג בשביל זה בכורי מצרים, ומאחר שבדין הוא יותר קיים נצחי דבר זה, כי דבר שהדין נותן אין השתנות לו.
ואחר כך פרשה שלישית שהוא יתברך נקרא אלקי ישראל ומייחד שמו עליהם, כדכתיב שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. פרשה רביעית כי השכינה היא בישראל תמיד ומחמת שהשכינה בישראל מנהיג אותם לטוב אם ישמעו ואם לא ישמעו בהפך זה מנהיג אותם, וזה נזכר בפרשה והיה אם שמוע, ופרשה זאת הוראה גמורה שהשכינה עם ישראל ואינם נמסרים למערכת השמים. וזה ענין ארבע פרשיות שהם בתפילין.
ועוד כאשר תדע כי אלו ארבע פרשיות שהוא יתברך התחלת כל הנמצאים לפיכך אמרה תורה קדש לי כל בכור פטר רחם... וכן כל הדברים שהם ראשית הם קדושים בשביל שהוא יתברך גם כן ראשית הכל... וזה מורה גם כן שמאתו יתברך נמצא הכל, שאם לא כן ולא היה הכל נמצא מאתו חס ושלום היה דבר מה קדמון כקדמותו ולא היה הוא יתברך ראשית הכל... וכמו שמאתו הכל נמצא כך היכולת בידו להפסיד אשר ירצה, לכך היה מפסיד התחלת וראשית מצרים, וזה נזכר בפרשה שניה. וכאשר הוא יתברך מאתו הכל ויוכל להפסיד את הכל כמו כן הוא יתברך מסדר ומאחד הכל, כמו שנזכר בפרשה שלישית שמע ישראל וגו', כי במה שהוא יתברך אחד הוא מאחד ומסדר ומקשר החלקים זה בזה עד שהם אחד קשורים קצתם בקצתם. והנה מאתו סדר מציאות העולם. ופרשה רביעית והיה אם שמוע מורה שהוא יתברך מנהיג הכל, כמו שזכר בפרשה רביעית איך מנהיג אותם אם יעשו טוב והפך גם כן אם יעשו רע חס ושלום. ואלו שתי פרשיות שמע ישראל שמורה שהוא יתברך אחד והוא מאחד כל הנמצאים במה שהוא יתברך אחד, וכמו שהוא מסדר את מציאותם ומאחדם כך מסדר הנהגתם, ובשביל כך אלו שתי פרשיות סתומים ביחד בתפילין...
ואלו ארבע פרשיות הנזכרים בארבע פרשיות כלם הם על ישראל, שהשי"ת התחלת הנמצאים וראשון הוא התחלה לישראל שהם נקראים בני בכורי ישראל, וכל הנמצאים הם נבראו בשביל ישראל, ולפיכך הכה השי"ת התחלת מצרים שהם הבכורים בשביל ישראל כמו שנזכר בפרשה שניה. ומה שהוא יתברך מאחד ומקשר את הנמצאים הוא גם כן על ידי ישראל המקבלים אלקותו ואחדותו, דכתיב שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ועל ידי שישראל שהם אחד קשור הנמצאים עד שהם אחד, כי כולם מצורפים לישראל שהם עם אחד בארץ, וכן הנהגת העולם הוא על ידי ישראל, לפי שעל ידי דרישת ישראל והנהגת ישראל מנהיג הכל, וזה ידוע. לכך ראוי ישראל לפאר תפילין של ארבע פרשיות. והבן הדברים האלו מאד מאד.
וצוה להניח אלו פרשיות בראש וביד כי שם ה' נקרא על ישראל, וכאשר תבין דברי אמת תדע כי תפילין של ראש על הנשמה שהתחלת כחה בראש, ותפילין של יד תכלית כח הנשמה והראות פעולתה שהוא בעל חי מתנועע כי התנועה חיות האדם. ולשנים אלו, הראש והזרוע כח התנועה דהיינו התחלת כח התנועה הוא מן המוח, כי התחלת כח התנועה הוא במצח, לכך כאשר ירצה האדם בתנועה מתנועע במוקדם מן הפנים תחלה כי שם כח התנועה, וכמו שכח התנועה במקודם מן הראש כך הזרוע מן האדם מקבל כח התנועה, נמצא כי המוח התחלת כח התנועה והזרוע הוא מקבל כח התנועה, לכך צותה התורה להניח תפילין בראש ובזרוע, להיות שם ה' על הראש ששם התחלת כח התנועה במה שהוא חי, ועל הזרוע כלי מקבל התנועה. אמנם הנחתן ביד שמאל ולא בזרוע ימין כי יד הימין קודם ואחר כך השמאל. ומאחר שיש תפילין על הראש ששם התחלת התנועה אין תפילין על הימין, כי אם בשמאל שהוא סוף וגמר, נמצא כי זרוע שמאל גמר קבלת כח התנועה ושלימות הדבר בגמר שלו, לכך בזרוע שמאל דוקא שם ינתן התפילין שהם שם ה' עד שיהיה שם ה' על התחלת התנועה שהוא החיים ובגמר. ויש ארבע בראש ובית אחד בתפילין של יד, וזה כי כח התנועה שבאדם ראוי יותר להיות עליו שם ה' מן הכלי שמקבל כח התנועה, ולפיכך בתפילין של ראש כל פרשה מחולקת לעצמה, כי החלוק מורה על שמקבל שם ה' בבירור לגמרי, וזהו מורה על קדושה יתירה, אבל הזרוע שהוא כלי המקבל כח התנועה אין ראוי למעלה זאת כמו בראש, ולפיכך הבית הוא אחד כי חלוק הבתים לפי שמקבל הקדושה לגמרי קבול מבורר וניכר, ולכך כל בית ובית מיוחד וניכר בפני עצמו, אבל ביד אף על גב שהוא מקבל שם ה' אין קבלה לשם מבורר כל כך, ולפיכך אין שם חילוק בתים ואין זה קבול גמור, לכך כל הבתים נכללו כאחד, לומר כי שם קבלת שם ה' קבלה בלבד לא בבירור, ולפיכך תפילין של ראש יותר קדושים מתפילין של יד.
ותבין מה שאמרו חכמים המניח תפילין מאריך ימים, וזה מפני כי הנחתן על הראש ועל היד שהוא מקבל כח התנועה שהוא החיים לכך מאריך ימים. והכל לפי הענין מפני שכל דבר הוא ניכר ומבורר על ידי החכמה, ובחכמה מבדיל בין דבר לדבר עד שהוא ניכר ומבורר, ולכך התפילין שמונחים על המוח שהם החכמה והדעת כל בית ובית בפני עצמו, כי הקדושה לשם מבוררת גם כן וניכר, אבל על הזרוע אין שם חלוק בתים מפני שאין הבירור וההכרה רק מצד החכמה ולא בזולת זה, ולכך על הזרוע הם בית אחד ואינם מחולקים.
ועוד דע, כי תפילין של ראש מפני שהם על התחלת כח התנועה והחיות, ובכל התורה בא לשון חיות בלשון רבים ולא יתפרדו לומר לשון יחיד, והטעם כי צריך שיתפשט החיות לכל האברים וכאלו היה החיות רבים, ומזה הטעם עצמו תפילין של ראש בתים מחולקים, כי מן המוח מתפשט החיות ומתהלך לכל הצדדין, והתפילין שמניח לשם גם כן בענין זה יש להם רבוי בתים, והם אחד כמו החיות שהוא אחד, ובכחו הרבוי לכל האברים, כמו שהתבאר, אבל התפילין המונחים על הזרוע והוא הכלי המקבל כח התנועה ואין זה דרך רבוי, לכך תפילין של יד בבית אחד, והבן זה היטב.
ועוד מצד אחר ראוי שיהיו תפילין של ראש מחולקים, כי התפילין של ראש מונחים על מקום מחולק בין ימין לשמאל, לכך התפילין של ראש מחולקים לארבע בתים שנים בימין שנים בשמאל... ובפרשת קדש כתיב ולזכרון בין עיניך ובפרשת והיה כי יביאך כתיב ולטוטפות בין עיניך, והטעם שכתוב בפרשת קדש ולזכרון בין עיניך הוא כמו שכתוב בפרשה זאת זכור את היום הזה אשר יצאתם, כי אצל קדושת הבכור שייך מדת זכירה והבן זה מאד... (גבורות ה' פרק לט)
בפרק קמא דברכות אמר רבין בר רב אדא אמר ר' יצחק מנין שהקב"ה מניח תפילין... ביארו בחכמתם איך ישראל הם ראשון אל השי"ת מחוברים דבקים בו יתברך, ואמרו שהוא מניח תפילין, פירוש זה כי כל שלימות אשר יוצא לזולתו כמו שיאמר שהשי"ת השפיע כל הנמצאים במה שהשלימות ההוא יוצא לזולתו הוא מעלה עליונה ושלימות יתירה מן השלימות אשר אינו יוצא אל זולתו. וזה שאמר הכתוב אל יתהלל החכם בחכמתו וכו', פירוש כי אין ההלול במה שימצא באדם שלימות בעצמו כמו שהוא חכם גבור עשיר, שכל אלו שלימות אינו יוצא לזולתו... לפיכך אמר שהקב"ה מניח תפילין, פירוש מה שיש לו יתברך ההוד והשלימות שיוצא לזולתו מה שהשפיע כל הנמצאים דבר זה נקרא תפילין, שהתפילין מקושרין במניח אינם דבר עצמו. וכמו שהתפילין באדם מורה על מעלה יתירה של אדם שהשי"ת נקרא עליו, כי זהו ענין התפילין כמו שנתבאר. וזהו ענין המעלה היתירה הנוספת על האדם עצמו להיות השי"ת נקרא עליו, ולפיכך התפילין הם נוספים על המניח דבוקים בו, ומעלה יתירה זאת נקראת פאר, כי הוא פאר בודאי, לכך אמר השי"ת מניח תפילין והוא תוספת המעלה במה שהוא משפיע הנמצאים, ודבר זה נקרא הנחת תפילין, לפי שהיא קדושה ומעלה נוספת שהיא יוצאת לזולתו.
ושלימותו יתברך מצד הנמצאים שני דברים, האחד שהוא סדר את הנבראים בחכמה, השני שהוא יתברך פועל אותם כרצונו, ולפיכך אומר שמניח תפילין בראשו כי בראש החכמה והוא הפאר שיש לו יתברך במה שכל הנמצאים מסודרים בחכמתו. והתפילין ביד במה שהוא מפואר בנמצאים מצד הפועל אשר פעל בהם, וזהו מיוחס לזרוע שהוא יתברך פועל, דכתיב אצל פעל השי"ת "ובזרועך הנטויה". אמנם עיקר הפירוש כי כל פאר ראוי לראש שהוא הדבר הנכבד באדם, ולפיכך קרא הכתוב המלבוש שהוא לראש פארי המגבעות, ולפיכך התפארת שיוצא אל זולתו הוא בודאי פאר ראוי שיהיה פאר זה על הראש, ופאר הזה מצד שהוא מפואר בנמצאים שהם שלו, ותפילין של היד מצד שהוא מפואר מפני פעולותיו, ודבר זה מבואר.
ועוד לפי שבהיכלו כלו אומר כבוד, ולא תאמר כי הכבוד חס ושלום אינו כבוד והדור גמור בכל, ולפיכך תפילין בראש ותפילין בזרוע לומר שהכל כבוד כי הראש הוא התחלה ושם מונחים התפילין על הראש, והזרוע הוא תכלית התפשטות שלא תמצא דבר שהוא מתפשט מן האדם כמו הזרוע, כדכתיב ובזרוע נטויה, לכך קאמר שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרוע, שהכל הוא כבוד מן השלימות שיוצא לזולתו יתברך. ואף כי הדברים יותר עמוקים ונפלאים מאד בסתרי החכמה מכל מקום דברים אלו אמיתיים ברורים גם כן למי שמבין, וכמו כן באדם גם כן התפילין בראש ובזרוע שהשם יתברך הוא כבודו ותפארתו בכלו, ולפיכך שם ה' בראש והתפשטות שלו בזרוע. רצה לומר כי כבודו עליו בשלימות בכולו, וכמו שנתבאר לך למעלה בפרשת תפילין, ועוד יש לך לדעת כי התפילין שהם לישראל על הראש ועל הזרוע, הראש ששם השכל שהוא מהות האדם כי עיקר האדם הוא השכל, והזרוע שבו כחו לכן נקרא זרוע על שם הזרוע והכח, וכדכתיב ובזרועך הנטויה, ודבר שהוא כחו הוא עיקר מציאותו כי חזקו וכחו הוא כח מציאותו, כי אשר אין לו כח מציאותו חלש. ומפני כי השם נקרא על ישראל על מהות שלהם ועל מציאותם, לכך התפילין הם על הראש ועל הזרוע.
ומזה תבין למה התפילין של ראש הם ארבע בתים ותפילין של יד בית אחד, וזה כי המהות יש לו בחינות מחולקים לפי מה שהוא, אבל המציאות הוא אחד, ולפיכך כל הארבע פרשיות בבית אחד, וכן בתפלין דמארי עלמא. ואם כי הוא יתברך מהותו ומציאותו אחד לא כמו שהוא בכל הנמצאים, מכל מקום הם בחינות מחלקים, יש תפילין של ראש ושל זרוע, כי ישראל הם עלולים מן השי"ת מאמתתו וממציאותו ולפיכך יש תפילין של ראש ושל יד...
וקאמר בתפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו, פירוש כמו שאמרנו כי שלימותו יוצא לזולתו, מהו השלימות אשר כתיב בתפילין, האף אמנם כי כל הנבראים הם לכבודו יתברך, אין דבר שהוא ראשון אל הכבוד כמו ישראל, ושאר כבוד הם טפלים נמשכים אחר זה, כי אינו מדבר רק בכבוד שהוא הכבוד העליון על כל שהוא ראשון דבק בו יתברך... (שם פרק מד, וראה שם עוד)
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ארבעים סאה קצוצי תפילין נמצאו בראש הרוגי ביתר... וכל ענין של ביתר עם הנטיעה הזאת להראות הדביקות עם השי"ת שהוא חוזק ותוקף האדם, כי אין העיר גורמת רק החבור והנטיעה עם השי"ת. ולפיכך התפילין הם על המוח ששם שורש החיות וכנגד הלב שגם שם שורש החיות עד שיש להם נטיעה עליונה עם השי"ת. וכאשר הגיע העונש נחרבו, ולכך נמצא בראש הרוגי ביתר דוקא תפילין, כי התפילין ראוי לאנשי ביתר כפי מעלתם ומדריגתם כי הם על המוח ועל ידי התפילין נקרא שם ה' עליו כדכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ומה שאמר ארבעים סאה קצוצי תפילין הוא דבר עמוק, ידוע כי מ' סאה הוא שיעור מקוה טהרה אשר כל מקוה הוא מים חיים, והתפילין האלו הם קבלת שפע החיים אשר לאדם, ולכך יש עליהם שם מקוה טהרה, שהוא מים חיים. ומזה תבין את אשר אמרו חכמים כל המניח תפילין מאריך ימים, שנאמר ה' עליהם יחיו. ומן הדברים אשר נתבאר לך תוכל להבין את הדברים כי ידי התפילין יש לנשמה דביקות בו יתברך והוא החיים... (נצח ישראל פרק ז)
ויש לפרש עוד כי מה שאמר לא סבר מר בכל עצב יהיה מותר רצה בזה כי האדם הזה אשר הוא חמרי גשמי אין ראוי אליו השמחה כי השמחה שייכת אל הנפש הנבדלת ואין האדם נבדל במעלתו רק הוא חמרי גשמי, ומפני שהוא חמרי גשמי אין ראוי לו השמחה ובעצבות שלו יש לו מותר, והיינו כי כאשר בדעתו שהוא בעל חומר חסר אז השי"ת ממלא חסרונו. ועל זה השיב תפילין מנחנא, כי התפילין הם מורים על שיש לאדם גם כן מדריגות השכל שהוא נבדל ולכך ראוי אל האדם התפילין דבר שיש בו קדושת אלקים, שהרי התפילין הם קדושים, ואם לא כן שיש באדם מדריגת השכל הנבדל לא היה ראוי אל התפילין, ולכך התפילין הם על הראש ששם הנשמה הנבדלת והשכל, וכן התפילין של יד הם נגד הלב ששם הנפש, ולפיכך אמר תפילין מנחנא... כי התפילין אשר הם לאדם הם מצד שיש לאדם הנשמה והשכל ומצד הזה ראוי לו השמחה ודי בזה. (שם פרק כג)
...ונקראו הדיינים פלילים מפני שהוא שופט במחשבתו דבר זה כך הוא, ודבר זה כך הוא, וזהו לשון תפילין גם כן מלשון מחשבה, שהתפילין הם לאות ולזכרון בין עיניו, והזכרון הוא במחשבה, ולכך התפילין הם על הראש ששם המחשבה, שיהיה מחשבתו תמיד כי הוא ית' לו לאלקים, וכן הם כנגד לבו שיהיה לבו אל השי"ת תמיד... (באר הגולה באר ד ד"ה ועתה שמים אור בהיר בשחקים)
בפרק קמא דברכות אמר רב אבין אמר ר' יצחק מנין שהקב"ה מניח תפילין, שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו... ואין זרוע אלא תפילין, שנאמר ה' עוז לעמו יתן וגו', וקאמר שם בתפילין דמארי עלמא מאי כתיב, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ... והתמיה להם בזה כי למה צריך אל תפילין. ועם שהדברים האלו עמוקים ודברים נראים מכל מקום לדעת כל עמי הארץ עד היכן משלחים ידם, לכך נגלה כמו אצבע ונכסה מה דאפשר.
דע כי במאמר הזה באו להודיע ההפרש שיש בין ישראל לשאר האומות. וראוי לך לדעת כי כל הנבראים נבראו לכבודו ית', וכמו שתקנו חכמים "שהכל ברא לכבודו" ית'. וביאור ענין זה, שהנמצאים כולם הם לכבודו יתברך ויש מהם כבוד אל השי"ת ביותר, ודבר שהוא כבודו נקרא לבוש של הקב"ה, כי הכבוד אצל הזולת ואין שייך כבוד רק אצל אחרים שרואים כבודו, ועל ידי המלבוש הוא נראה אצל אחרים, לכך הכבוד נקרא מלבוש... אמנם הכבוד והפאר שיש לו מן ישראל הוא גם כן תכשיט כבוד אל השי"ת, ואינו כמו הכבוד משאר הנמצאים, רק הפרש יש כי כמו החלוק שיש בין המלבוש ובין התפילין, כי המלבוש הוא כבודו של בעל המלבוש והמלבוש נבדל מבעל המלבוש, אבל התפילין הם כבוד ופאר דבוק בו בעצמו, והם תכשיט שלו, שלכך נקרא טוטפות ולטוטפת בין עיניכם, וכדתניא במסכת שבת לא תצא אשה בטוטפת, ופירשו שם איזו טוטפות אמר ר' אבהו המקפת מאוזן לאוזן, הרי כי הטוטפות הם תכשיט על הראש. ומפני כי ישראל נקראו בניו, ונתבאר למעלה כי זה השם להם לפי שהם נבראים ממנו בעצם ובראשונה, לכך נקראו בני בכורי ישראל כמו שנתבאר למעלה באריכות. ושאר הנבראים טפלים אל הבריאה הזאת, כמו שאמרו ז"ל בשביל ישראל נברא העולם, ולכך במה שהוא יתברך עילה אל ישראל בראשונה ויש דביקות העטרה אל אשר הוא עלול ממנו בעצם ובראשונה, כי אין עילה בלא עלול, ולפיכך מצטרפים אליו ישראל בלי פירוד כלל, ובלי ריוח בין הדבקים, ולפיכך הכבוד הוא מישראל, אשר הם עלולים ממנו בעצם ובראשונה מצטרפים אליו לגמרי, ולא כן הכבוד שהוא משאר הנמצאים עם שכלם הם כבודו, מה שהם עלולים ממנו, וכל אשר הוא עלול מן השי"ת הוא כבודו ית', מכל מקום אינם נבראים בעצם ובראשונה מאתו, ואין כאן דביקות גמור אליו יתברך, ולכך הכבוד הזה נקרא מלבוש שאין המלבוש אף שהוא כבוד של הלובש אין הכבוד הזה דבוק בו אבל הכבוד מישראל במה שהם עלולים ממנו בעצם ובראשונה אין כאן פירוד כלל, ולפיכך הכבוד הזה שהוא מישראל שהם עלולים בעצם נקרא תפילין שהם תכשיט כבוד דבוק בבעל התפילין...
וענין התפילין האלו שהם על הראש ועל הזרוע כי מצד ב' דברים הכבוד אל השי"ת מן ישראל, האחד מצד מהות האומה בעצמה, כי מהות שלהם ביותר משובח, שהם עם אחד וכל התוארים שהם תוארים משובחים לישראל ומצד תפארת מהותם הם כבוד אל השי"ת, והוא התפילין דמארי עלמא, הב' מצד שהוציא אותם אל פועל המציאות כי המהות ענין בפני עצמו, ולפיכך מצד מהותם אשר יש להם מהות משובח ומפואר יש כבוד אל השי"ת אל חכמת הפועל לכך יש מישראל פאר וכבוד לחכמת השי"ת, וכן מצד כחו וגבורתו אשר הוציא אותם אל הפעל... ולפיכך יש כאן כבוד מישראל מצד מהות שלהם שמורה על חכמתו יתברך שסדר מהות שלהם בשלימות, וזה שאמר שיש לו תפילין של ראש, ויש לו יתברך תפילין על היד, לפי שיש מישראל פאר ממציאות ישראל בפועל על אשר המציא אותם לפועל, וזהו על הזרוע, כי הזרוע בו הוא כח ממציא לפעל...
ויש בתפילין של ראש ד' בתים מפני כי התפילין של ראש מורים על המהות ויש לו בחינות מחולקות כמו שיש בכל פרשה דבר מיוחד, מי כעמך ישראל או הניסה והם בחינות מחולקות, וכל בחינה ובחינה מיוחדת אבל המציאות בפעל הוא דבר אחד ואינו מחולק, ולכך התפילין של יד המורים אשר המציאם לפעל והמציאה בפעל הוא דבר אחר, והרי דבר ברור כי המהות יש בו בחינות מחולקות, ושם המציאות בפעל יכלול הכל בשוה מבלי שיש חילוק מצד המציאות שנופל על הכל בשוה, ולפיכך תפילין של ראש הם מחולקות ושל יד הם ד' פרשיות בבית אחד כי אף על גב שהמהות מחולק שם המציאות יכלול הכל מבלי חילוק כלל... (שם)
וכדי שתדע ענין התפילין האלו והם הכבוד שיש לו מן הנמצאים, דע כי התפילין אשר המצוה הזאת נתן השי"ת לישראל הוא מפני שיש בישראל מעלה מיוחדת מצד שהוא ית' שמו נקרא עליהם, והוא ית' יחיד באלקותו, כמו שכתוב בתפילין שמע ישראל וגו', והוא כל יכול כדכתיב יציאת מצרים בתפילין המורה על יכלתו, ושלימות מעלת הקב"ה הוא תפארת לבנים, כדכתיב עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם, שהבנים מתפארים במעלת אבותם ונקראו פאר, כי ראוי שיהיו ישראל מתפארים ומרוממים במעלת וברוממות השי"ת. והתפילין הם על האדם על הראש, כי הראש שבו השכל וזה מורה על המהות כי המהות הוא שכלי ועל היד המורה על המציאות בפועל, כי היד מורה על כח הפועל, ומצד אלו שני דברים שם ה' נקרא עליהם, הן על מהות שלהם שהוא משובח בתכלית השבח, לכך נקרא שם ה' עליהם הן על המציאות בפעל נקרא שם ה'. ועוד במה שהתפארת הזה שהוא מצד השי"ת נוסף על האדם מה שהשי"ת הוא מתיחס אל ישראל, כמו היחוס שיש לאב אל הבן. ודבר זה תוספת כבוד על ישראל, ולפיכך נזכר בתפילין גדולת ורוממות הקב"ה, ודבר זה קשור על ישראל שהדבר הזה הוא תוספת כבוד ומעלה על ישראל.
אמנם מה שהתפילין הם על הראש, דבר זה כי הכבוד הזה הוא תוספת כבוד לפי שהוא מצד השי"ת, לא מצד האדם עצמו, וראוי שיהיה כבוד זה שהוא תוספת על הראש, שדבר זה נקרא תוספת וכמו שהראש הוא בתכלית הגובה כך הזרוע הוא תכלית פישוט האדם, וכדכתיב ובזרוע נטויה, שאין מתפשט יותר מן הזרוע ואילו קנה היד בכל תשמישי האדם מקרב קנה היד אליו אבל הזרוע היא נטויה לעולם, וכמו שהראש הוא תכלית הגובה כך הזרוע הוא תכלית התפשטות. ושני דברים אלו הדבר שהוא מונח עליו הוא תוספת, לפיכך התפילין אשר הם מורים כי שם ה' נקרא עליו, ודבר זה הוא פאר נוסף על האדם ראוי שיהיה מונח על מקומות אלו דוקא.
ויש עוד טעם לזה בסוד המצוה הזאת שראוי שיהיה הכבוד בכולו, רצה לומר שיהיה כולו כבוד, וכאשר הפאר הזה על האדם בראש ובזרוע, אז האדם כולו כבוד, כי הראש מפני שהוא הראש הוא התחלה והזרוע הוא תכלית וסוף במה שסוף התפשטות האדם הוא בזרוע, כמו שהתבאר למעלה, וכאשר הפאר הזה הוא על ראשו והוא גם כן על זרועו, אז הכבוד מן התחלה עד תכלית, ואז האדם כולו כבוד ומפואר בזה, כי שם ה' נקרא עליו, וזה ענין מצות תפילין של ישראל שהם על הראש ועל הזרוע... (שם)
דאמר ר' יוחנן כתפילין כך מנעלין, מה תפילין בשמאל אף מנעלין בשמאל. מה שמדמה מנעלין לתפילין, מה ענין אלו שני דברים ביחד, אבל הטעם הוא, כי התפילין הם על האדם ואינם כמו מלבוש שמכסה בו גופו, אבל התפילין הם עליו קשורים באדם, וכן המנעלים אינם דומים למלבושים רק הם קשורים באדם. והתפילין הם על האדם כמו כתב ופאר, והמנעלים הם הפך זה קשורים באדם באבר השפל, דהיינו למטה מן הרגל, כמו שהתפילין הם פאר וכתר... וזה שאמר מה תפילין בשמאל לפי שהשמאל קרוב אל האדם ביותר... (חידושי אגדות שבת סא א)
בכל עת יהיו בגדיך לבנים אלו ציצית... פירוש מצות ציצית באה על הגוף שיהיה גופו תחת עבודת השי"ת, ואלו תפילין של ראש שיהיה נשמתו תחת עבודת השי"ת, עד שגופו ונשמתו משועבדים אל השי"ת, כי הציצית מלבוש גופו, והתפילין מונחין על המוח ששם הנשמה. ועוד הכתוב רוצה לומר שהאדם יש לו לעשות תמיד שיהיה שם ה' נקרא עליו בכל מעשיו, כי התפילין הם הדבוק שהאדם מתדבק בו יתברך, שהרי תפילין קשורין עליו תמיד, וכן מצות ציצית היא המצוה שבבגדו שמתכסה בו שיהיה האדם דבק בו יתברך בכל, שהבגד שהוא שייך גם כן לאדם יהיה של מצוה, וזה האדם דבק בבוראו כאשר על ראשו תפילין וציצית בבגדו, ושהם דברים השייכים אל האדם ובזה האדם דבק בו יתברך... (שם קנג א)
הראהו קשר של תפילין, דע כי משה אמר הראיני נא את כבודך, הכבוד הזה הוא מדריגתו ומעלתו ית', וכבר ידעת כי שם התפילין הם פאר וכבוד ויקר, שכך נקרא בפסוק "פארך חבוש עליך", וכן נקראו יקר, כמו שדרשו ז"ל במסכת מגילה "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" זה תפילין, ואין חלוק בין כבוד ויקר. ולכך כאשר אמר לו הראיני נא את כבודך, השיב לו הקב"ה לא תוכל לראות את פני, פירוש פנים הוא הכרת אמיתת כבודו ית' שבו נבדל מזולתו, והוא עצם כבודו, אבל אחורים הוא נקרא קשר תפילין, פירוש כבודו ית', אבל אין זה אמיתת הכבוד, כמו שהאחור אין בו הכרה אמיתית רק ההכרה האמיתית היא בפנים. והכבוד שאין אמיתת הכבוד נקרא קשר תפילין, לפי שהקשר הוא אחורי הפנים... לפי שהכבוד כל שהיא יתואר שהיא קשר בבעל הכבוד אין הכבוד כל כך כמו שהכבוד יתואר שאינה קשורה בו לפי גודל הכבוד מתפשט כבודו בזולתו... (גור אריה שמות לג כט)
ענין תפילין חיוב מצות עשה של תפילין הוא להניח בראשו ובזרוע כל היום וכך היו עושין חכמי התלמוד, וכשנכנסו לסעודות קבע חלצו והניחו על השלחן עד זמן ברכה, וחזרו והניחו. ונתבטל משום שתפילין צריכין גוף נקי. אך ראיתי בני עליה גם בזמן הזה שמלובשין בתפילין כל היום. וכתב ר"ח בשער הקדושה ואם אי אפשר לאדם ללובשם בתוך היום מפני חשש נקיות גופו לפחות בשעת התפילה ראוי ללובשם, כי בשעת התפילה ראוי להתפלל בנקיות הגוף... ולכן ראוי שכל תפילה תהיה בעטיפת ציצית ותפילין חוץ מתפילת ערבית, וכבר נתפשט המנהג בארץ ישראל ללבוש תפילין אפילו בתפילת מנחה, וכן ראוי לנהוג, וכן נוהגין תפוצת ישראל בכל מלכות ישמעאל, על כן צריך ליזהר בזה.
כתב אבא מרי ז"ל בעמק הברכה סימן ט"ו וטוב ליקח מים לרחוץ מקום הנחת תפילין קודם הנחתן, לפי שהן דבר שבקדושה צריך אתה לקדש את עצמך, וכבר ידעת אמרם ז"ל תפילין צריכין גוף נקי וכו'...
ומיד אחר קשירת תפילין של יד על זרוע יניח תפילין של ראש קודם גמר כריכת הרצועה על זרועו, ואחר כך משלים הכריכות סביב לזרוע, והטעם כתב א"ח סימן כ"ה. ואנחנו יושבי ארץ ישראל וכן היושבים בכל מלכות ישמעאל הנמשכים אחרי קבלת הזוהר נוהגין להניח תפילין של יד מיושב כמבואר בזוהר ובשאר מקובלים, שתפילין של יד נגד מלכות שעליה נאמר ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא, בסוד אשה היושבת תחת בעלה. ותפילין של ראש מעומד מפני כבודו של מלך, שהוא כמשל עולם הזכר, על כן כורכין רצועות סביב הזרוע שבעה כנגד שבעה נערות הראויות לתת לה מאת המלך. ועל פי זה נתפשט המנהג בארצות האלה לעשות הכריכות של רצועות תכף אחר הנחת של יד על הקיבורת קודם הנחת של ראש, על כן לא ישים רצועה של יד על התיתורא של יד כלל, מאחר שמסובב הרצועה ז' פעמים על הזרוע...
ואגב מבואר שהרצועה שאנו כורכין באצבע היא טבעת הקידושין שהזכר נותן לה, ומכאן היה אומר מורי ע"ה שאין ראויה לכרוך הרצועה על האצבע עד שיניח תפילין של ראש שהוא סוד הזכר, שאם עדיין לא בא הזכר קידושין מהיכן. וכן מנהג רוב ישראל... (מסכת חולין, וראה ועיין שם עוד) מהר"ל זצוק"ל
|
 |
אהבתם את המאמר ?
תנו לייק |
כניסות 0 |
צפיות 261 |
|
