|
דירוג חברי המערכת
המלצה על מאמר
4.3 מתוך 5
|
|
נכה קשה מתאונת עבודה נותר עם 70 אחוזי נכות לצמיתות. הנכה מנהל מזה 8 שנים מאבק משפטי נגד תאגיד הביטוח מנורה. לאורך כל שנות ההתדיינות המתישות, בבית המשפט המחוזי בנצרת ובבית המשפט העליון, התכחשה מנורה לאחריותה לתאונת העבודה. זאת למרות ששני האשמים בתאונה בוטחו בפוליסות חבות מעבידים במנורה.
בימים אלה, הסתיים מאבקו של הנכה הקשה. בית המשפט העליון פסק כי מנורה חייבת לפצות אותו על נזקיו. אולם בטרם סיום ההליכים, טענה מנורה כי למרות שאחריותה הוכחה, יש להעניש את הנכה בשלילת זכותו לפיצויים.
וכל כך למה?
לשיטתה של מנורה, הנכה הגזים בתיאור מגבלותיו. לכן יש להכריז עליו שקרן ולקבוע כי גם עדותו לגבי אירוע התאונה בשקר יסודה. זאת למרות שהשופט הבכיר בבית המשפט המחוזי בנצרת, יונתן אברהם, קבע חד משמעית שעדות הנכה על אירוע התאונה הייתה "מהימנה ועקבית" והעדיף אותה על פני העדויות שהביאה מנורה.
את טענתה, ביססה מנורה על דעה שהובעה בפסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת חיון. בלב ליבה של פרשת חיון עמד סכסוך בין שני אחים למחצה על ירושת אביהם. במשפט התברר כי עדות אחד האחים, סותרת בעניינים מהותיים עדות קודמת שלו. לכן, קבע בית המשפט, גרסתו אינה אמינה וביסס את פסק דינו על ראיות אובייקטיביות, שתמכו בעמדת האח האחר.
מעבר לדרוש, בסוף פסק הדין בפרשת חיון, הביע בית המשפט העליון דעה, לפיה התרופה הנכונה נגד בעל דין המוסר עדות שקרית במטרה לעוות את הדין, היא מתן פסק דין כנגדו.
מנורה ביקשה משופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, שדן במשפטו של הנכה, לאמץ דעה זו גם בתחום הביטוח. לגישת מנורה, הנכה הגזים לגבי מגבלותיו, לכן יש להכריז עליו שקרן ולהעניש אותו בשלילת זכותו לפיצויים על נזקי גופו, אמתיים וקשים ככל שיהיו.
ובמה שיקר הנכה? לטענת מנורה הנכה טען בעדותו שהוא לא מסוגל לעלות ולרדת 47 מדרגות שהובילו לביתו ולא מסוגל ללכת למרחקים קצרים.
השופט יצחק עמית עיין היטב בעדות הנכה וגילה כי לטענת מנורה אין כל בסיס. הנכה מעולם לא אמר שהוא לא מסוגל לעלות מדרגות וללכת למרחקים קצרים. כל שאמר הוא "אני מתקשה בהליכה ממושכת ומתקשה בעליית מדרגות". הנה כי כן, דווקא מנורה עיוותה את עדותו של הנכה במטרה להפוך אותו לשקרן ולהתחמק מתשלום פיצויים.
ובכלל, הוסיף השופט יצחק עמית, יש להסתייג מהדברים הנחרצים שנאמרו בפרשת חיון. הניסיון השיפוטי מלמד כי עדים משקרים, טועים או סותרים את עצמם מכל מיני סיבות: זיכרון לקוי, טעות, רצון להסתיר דברים שאינם קשורים למשפט, כעס על שהחוקר מפקפק ביושרם וכיוצא באלה.
"קיצורו של דבר", סיכם השופט עמית, "לא כל עד שמשקר או טועה בחלקים מעדותו, אינו דובר אמת בגרסתו המרכזית, ומכאן מלאכתה של הערכאה הדיונית... לפצל בין חלקי העדות ולברור את חלקי האמת".
כאן חשוב להזכיר, כי בתחום הביטוח, קיימת הוראת חוק מיוחדת המטילה סנקציה קשה ביותר, עד כדי שלילת זכויות מוחלטת, ממבוטח הפועל בכוונת מרמה נגד חברת הביטוח.
לעומת זאת, דווקא כלפי חברת ביטוח המביאה עדויות שקר, הנוקטת ב"שיטת מצליח" בניסיון לעוות את הדין או המוליכה בכחש את המבוטח, יש סנקציה רפה ביותר של תוספת ריבית זניחה וגם בסנקציה זו, משתמשים השופטים רק לעיתים נדירות ביותר.
לא בכדי, מנורה (ולא רק היא) מרשה לעצמה, כמעט בכל תיק, להטיח במבוטחיה טענות חסרות שחר במטרה לחמוק מתשלום פיצויים.
נביא דוגמה רלבנטית לימים קשים אלה. נווט מסוק קרב במילואים נפל חלל במלחמת לבנון. מנורה סירבה לשלם לאלמנתו ויתומיו את סכום ביטוח החיים שרכש אצלה. הנווט הוליך אותנו שולל, טענה מנורה ללא בושה. לפני הכניסה לביטוח, שאלנו אותו אם מקצועו או תחביבו קשורים בטייס. הנווט השיב בשלילה. זו תשובה מטעה המשחררת אותנו מכל אחריות. מנורה קיוותה כי השופט חגי ברנר ייפול בפח. אולם השופט ברנר קבע כי דווקא מנורה מטעה ביחסה למנוח, ללא כל בסיס, דבר שקר. לעומת מנורה, הנווט אמר אמת בתשובותיו. הטיס אכן לא היה מקצועו ולא תחביבו של הנווט. הנווט לא טס במסוק הקרב לפרנסתו וגם לא להנאתו, אלא אך ורק כאשר נקרא אל הדגל, במסגרת שירות המילואים שלו.
מבוטח אחר של מנורה חלה במחלת עצבים היקפית שפגעה אנושות בתפקוד ידיו ורגליו והותירה אותו עם נכות של 90 אחוז לצמיתות. מנורה שילמה לו תגמולי ביטוח עבור אובדן כושר עבודה משך תקופה קצרה ואז הפסיקה באחת את המשך התשלומים. כדי להפסיק תשלומים אלה חייבים אישור של רופא מומחה. ואכן, מנהל במנורה העיד כי בטרם שלח את מכתב הפסקת התשלומים בדק רופא מסוים את תיקו של המבוטח. דא עקא שבעדותו בבית המשפט, הכחיש אותו רופא כי בדק את התיק. השופט דוד חשין קבע כי "התנהגות מנורה עולה כדי חוסר תום לב והתעמרות במי שהגורל התאכזר אליו דיו".
למרבה הצער, קיימים אינספור מקרים כאלה של הולכת שולל על ידי חברות הביטוח. לכן דרישתה של מנורה להחיל על תחום הביטוח את הדעה שהובעה בפרשת חיון, היא בבחינת זעקתו של "הקוזאק הנגזל". אני הייתי שוקל בחיוב החלת כלל זה של "מי שמשקר מפסיד הכל" ובתנאי שיופעל גם כלפי חברות הביטוח. מניסיוני, מקרי הולכת השולל מטעם חברות הביטוח מזעזעים ורבים עשרות מונים יותר מאלה של המבוטחים.
|
 |
אהבתם את המאמר ?
תנו לייק |
כניסות 0 |
צפיות 188 |
|
