|
דירוג חברי המערכת
המלצה על מאמר
4.1 מתוך 5
|
|
מדברי רבותינו הקדושים על מעלות הקדושה, מאספקלריא מאירה : אור החיים הקדוש : ...וליישב הענין, דבר ידוע הוא כי כל רוחניות שבעולם מתחלקת לג' בחינות, א' קדושה, וא' חול, ואחד חלק רע, וכל אחד מהשלשה תוציא ענפיה ותתאוה לבחינתה. חלק הקדושה יפריח ענפי הטוב, האושר הנצחי, ותתאוה למושכלים. חלק החול יתאוה לאכול הערב לפה ונחמד לעין, ויבנה בתי אבנים ועפר ויכונן מלבושים והכנות נדמים. חלק הרע יתאוה לכל תיעוב ויעשה כל אשר שנא ה', ויבחר לגזול ולרמות ולשקר ולאכול חלק הטומאה... ומג' אלה ישנו כל הווה וכל נמצא בין בחלקי הטוב והטהרה, בין בחלקי הממוצע, והוא שאנו קוראים חול בין בחלקי הרע והטומאה. וצוה ה' לעם ישראל כי לצד שהם בחינת הקדושה לבל יטעמו מחלק הרע, לא במאכל ולא במשתה ולא בדיבור ולא במחשבה ולא בראיה ולא בשמיעה ולא בריח... ובעת אשר ידבק האדם בבחינה אחת מהם, כמו כן תדבק נפשו בשורש ההוא אם לטוב אם להפכו, ומעתה הגם שתהיה נפש אדם טהורה זכה וברה באמצעות אשר יכניס לפנימיותו מחלק הרע תהיה הנפש ההיא מעורבת מב' בחינות טוב ורע, זה יסובב לנפש ההיא טעימת המר להתייסר, או גוף ונפש בעולם הזה, או נפש לבד לאחר מותו, והוא סוד הכביסה. ויש לך לדעת כי כפי בחינת הרעה שנדבקו בנפש מהרע כמו כן תתאוה נפשו... וזה לך עיקר גדול, כי המזריעים הם הבונים לנפש הנולד, ואם תזרע בנקיון וטוהר קדיש משמיא נחית, ואם תולד בו כל שהוא מחלק הרע דרך שם תכנס בחינת הרע ותעל צחנתו ובאשו... (אור החיים בראשית מט ג, וראה שם עוד) המלבי"ם : והתקדשתם והייתם קדושים - הקדושה תאמר על שני פנים, על הפרישות, שהוא פורש ובודל עצמו מדברי חול וכובש את טבע יצר הלב, ב', על המתרומם מדרכי הטבע בכלל ומדמה את עצמו לקדושים המובדלים מן החומר והולך על דרך הפלא והניסויי, על הראשון אמר והתקדשתם כי קדוש אני, ומפרש בספרא כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים, ועל השנית אמר והייתם קדושים כי קדוש אני, ואמר כשם שאני קדוש וכו'. (ויקרא יא מד) קדושים תהיו - הקדושה היא הפרישות וההתנשאות מכל דרכי החומר והטבע אל ענינים נפשיים אלקיים גבוהים ונעלים מכל עניני הבשר. ויש בקדושה מדרגות רבות, יש מתנשא על כח המתאוה לעריות ומאכלות אסורות, יש מתנשא לפרוש מכל עניני החומר ומשאלותיו ומכל הנאות העולם עד יהיה כבר אלהין, וכן תמיד, וכן הקדושה הנאמרת אצל ה' היא מה שיעלה מן ההנהגה הטבעית אל הנהגה נסית פלאית וששודד ומבטל כל עניני הטבע ותהלוכותיה. אולם ה' ערך סדרי העולם הגדול והנהגתו שיהיו נמשכים לפי סדרי האדם שהוא העולם הקטן והנהגתו... ועת יתקדש האדם ויתנשא מן החומר אל הנהגה בחירית נפשית והשכל גובר והנפש האלקית שוררת, אז גם בעולם יתקדש ה' ויתעלה להנהיג הנהגה נסית פלאית... (שם יט ב) רש"ר הירש : ...בכך תתבטא האמת הגדולה שהיא יסוד כל הקדושה בישראל, יסוד האמת של תחום הקדושה הוא שאינו תחום שמעבר לחושים, תחום הנעלה מחיי החולין ומגילוייהן ושולל אותם, נהפוך הוא, את המזבח מצוה לעשות "מזבח אדמה", ששום דבר לא יפריד בינו לבין האדמה... וכך לגבי מקדש התורה בכללו, המציאות הממשית של הקיום האנושי הארצי היא תנאי הקודם למקדש, המקדש קשור במציאות זו ישירות, ואותו יש להגשים במציאות החיים ללא הפרדה, כי המטרה העליונה והקדושה העליונה היא, ביסודו של דבר, רק אותו ייעוד ואותה הגשמה שלמענם נברא האדם בארציותו ובחייו הגשמיים. הקדשת הזיקוק של החומר הבלתי אציל התרומה של הנחושת עצמה, היא היא לאמיתו של דבר "תנופה" שלו. (שם לח כב)
הרב אליהו דסלר : כשזוכים למדרגה זו אז הקב"ה משפיע שפע קדושה מלעילא, אשר ענינה הסתלקות מכל שייכות לשום אומה ולשון בעולם הזה. ועוד, חיי עולם הזה של ישראל במצב זה כולם בקדושה, ושאיפתם בכל עניניהם רק לשם שמים ממש, ובכל חדלו להיות חיי עולם הזה במובן הרגיל, ונהפכו להיות מעין חיי העולם הבא, כי הרי ענין עולם הבא הוא שלמות הקדושה בלי כל זיקה לגופניות וחומר. במדרגה זו מובן שאין שום אומה יכולה לשלוט בהם. רבינו בחיי : תניא רבי פנחס בן יאיר אומר טהרה מביאה לידי קדושה... ידוע כי המדות כולן ב' חלקים, גופניות ושכליות. הגופניות באות לתקן המעשים, כי אין שלימות לחכמה בלתי תיקון המעשים, שכן אמר הכתוב "שכל טוב לכל עושיהם", ודרשו רז"ל לכל לומדיהם לא נאמר אלא לכל עושיהם. השכליות באות לטהר המחשבה, ושלא להשתמש בה זולתי בעבודת השי"ת, וזהו שכתוב "נקי כפים ובר לבב", נקי כפים יכלול המדות הגופניות, שהן לתיקון המעשים, ובר לבב יכלול המדות השכליות, שהן לטהר המחשבה ושיהא תוכו כברו ונסתרו כנגלהו... ומי שיש בו מדה זו הוא הנקרא בלשון התורה תמים, והוא הלשון שנשתבחו בו הצדיקים, והוא שכתוב "נח איש צדיק תמים היה"... וכשהאדם מטהר מחשבתו במדה זו מביאתו לידי קדושה, וזהו שאמרו וטהרו וקדשו, שהטהרה מביאה לידי קדושה. ודבר ידוע שאין הטהרה והקדושה מצויה אלא בקיום התורה והמצות, שהטהרה דבקה בתורה, שכן אמר דוד ע"ה יראת ה' טהורה עומדת לעד, כאלו אמר עומדת טהורה לעד, כלומר שהטהרה דבקה בה לא תפרד ממנה... בשתי מדות אלו נתקדשו ישראל בסיני כששמעו עשרת הדברות מפי הגבורה מה שלא שמעה שום אומה ולשון, הוא שכתוב, השמע עם קול אלקים, ודרשו רז"ל היה הקול נשמע מסוף העולם ועד סופו, והיו שומעין אותו זקנים כפי כחם, נערים כפי כחם, עוברות כפי כחן. טהרה הוא שבאו לחסות תחת כנפי השכינה בשלשה דברים, במילה, בטבילה ובקרבן... קדושה הוא שכתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". ודבר ידוע שכל הקדושות וכל הקדושים נמשכים מן הקודש הנהר הנמשך מן המעין, והמעין מן המקור. וידוע כי עם ישראל נחלקים לשלשה חלקים, כהנים, לוים, ישראלים. הכהן נקרא קדוש, מתקדש בקדושת עצמו ובקדושתו של לוי שהוא משבטו, והלוי מתקדש בקדושת עצמו ובקדושתו של הקב"ה, וכלם מתקדשין מן הקדש, ולפי שקדושת ישראל שנקראו קדש נמשכת מן הקדש לכך נקראו "אנשי קדש", כענין שכתוב "ואנשי קדש תהיון לי" (שמות כ"ב). ויש לך להתבונן שלא אמר ואנשים קדושים, אלא ואנשי קדש, כי הקדוש אפשר שתמשך לו הקדושה מקדוש אחר, מקדוש לקדוש ומגבוה לגבוה, עד הסיבה העליונה יתעלה שהוא מקור הקדושה, והוא הנקרא קדש ששם מקור הברכה, שנאמר, "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". וממה שאמר אנשי קדש נמשלו למלאכי השרת הקדושים שקדושתם נמשכת מן הקדש, שכן כתיב בהן "ואתה מרבבות קדש", ודרשו ז"ל מה מלאכי השרת קדושים וטהורים, כך ישראל ביום כפורים... וזהו כוונת התורה כשאסרה אכילה ושתיה ביום הכפורים, לפי שהאכילה והשתיה מביאה את האדם לידי גסות הטבע וגובה הלב, ויבא מזה לשכוח העיקר, והוא שכתוב פן תאכל ושבעת וגו', וכן אמר הנביא, "כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני" (הושע י"ג). ביאר כי המאכל והמשתה יביאוהו לידי הגאוה, והגאוה לידי שכחת העיקר... (שם כפורים ב) "א-ל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו" (תהלים פ"ט). מדת הקדושה מדה עצומה ונפלאה יגיע אדם אליה מתוך מדת הטהרה... ונצטוינו בה במצות עשה שבתורה, שנאמר "והתקדשתם והייתם קדושים", ונאמר גם כן "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם". וענין הקדושה הזאת שנצטוינו בה היא הפרישות, שיגדור אדם את עצמו, ושיפרוש מן התאות אפילו ממה שאמרו שהוא מותר, כענין שאמרו קדש עצמך במותר לך, וזה בענין המאכל והמשתה, שיאכל וישתה מן המותר פחות ממה שראוי, ולא יתכוין אלא לקיום הגוף בלבד. וכן בענין המשגל לצורך קיום המין או למצות עונה או להנצל מהרהור, וכל השאר זולתי לכונת אלו אסור מדין תורה. וכן בענין דבורו שיגדור את עצמו בדבריו להוציאם במשקל ופחות מן הראוי, זולתי במוכרח שהוא חיי הנפש, והוא דבור התורה, או חיי הגוף והוא הדבור בפרנסתו וצורך מזונותיו, וכן שיגדור את עצמו בחוש המשוש שלא יגע בכל שטח גופו וידיו ערומות, ואף כי מתחת אבנטו, כי על הענין הזה נקרא ר' יהודא הנשיא רבינו הקדוש. וכל הדברים האלה מגדר הקדושה והפרישות הם. וכן דרשו בתורת כהנים, "והתקדשתם והייתם קדושים" (ויקרא י"א), כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים. כי מי שהוא פרוש ומובדל מן התאוות ומיוחד לעבודת השי"ת קדוש יאמר לו...
|
 |
אהבתם את המאמר ? תנו לייק |
כניסות 1 |
צפיות 315 |
|