|
דירוג חברי המערכת
המלצה על מאמר
3.1 מתוך 5
|
|
ראשית, הבה נבחן כמה מושגים בסיסיים לגבי אוויר, ומה קורה איתו כאשר אנו נושמים. האוויר שאנו נושמים עכשיו הוא בעצם תערובת גזים המורכבת מכ - 21% חמצן. אנו שואפים את הריכוזים הללו , אולם אנו נושפים בערך 14% חמצן, 74% חנקן וכ – 10% תוצרי לוואי של חילוף החומרים, כמו פחמן דו חמצני ואדי מים. החמצן נקשר כימית להמוגלובין המצוי בתאי דם אדומים , ונקרא אוקסיהמוגלובין. חלק ממנו גם נספג לפלסמה . לאחר מכן הוא עובר במחזור הדם ומספק "דלק" לפעילות התאים. לכן, אנו זקוקים לחמצן כדי לחיות.
שלא כמו החמצן , החנקן שאנו נושמים לא משמש לפעילות חילוף החומרים בגוף – הוא גז אינרטי . למרות שמדובר בגז אינרטי, החנקן מפעפע לדם ולרקמות שלנו. כשאנו צוללים, הווסת מספק אוויר לריאות שלנו, בלחץ שווה ללחץ הסביבה. החנקן נספג בגופנו כאשר אנו מעמיקים , וזאת בשל הלחץ המוגבר. כאשר אנו עולים לפני המים, החנקן משתחרר מהרקמות . במהלך ההעמקה , החנקן עובר מהריאות (שם ריכוזו גבוה) אל הדם והרקמות (שם ריכוזו נמוך), ע"מ ליצור השוואת ריכוזים . במהלך העלייה, החנקן, שריכוזו ברקמות כעת גבוה , מפעפע לדם . משם הוא נישא אל הריאות ונפלט מהגוף באמצעות מערכת הנשימה . הבנת העקרונות של תיאורית הדקומפרסיה ו - חוק הנרי תעזור לנו להבין את הסיכונים והיתרונות בצלילת ניטרוקס.
מה זה ניטרוקס? כשאתה עושה קורס צלילה באילת חשוב לך לדעת!
ניטרוקס מכיל את אותם הגזים הנמצאים באוויר , אולם בריכוזים שונים . אחוז החמצן גבוה יותר , אולם הגז מתייחס לתערובת ניטרוקס המכילה (EANX או ,EAN) העיקרי הוא עדיין חנקן . המושג "אוויר מועשר בחמצן" מציין את אחוז החמצן בתערובת .
אם החמצן מהווה 36% מהתערובת, מה יהיה אחוז החנקן?
אם עניתם 64% - צדקתם!!! מאחר ובניטרוקס יש כמות גבוהה יותר של חמצן , יש פחות חנקן , ופחות חנקן זה טוב יותר לצוללים . לא רק שחנקן מגביל לנו את זמן הצלילה , הוא גם אותו גז מרושע אשר יכול להתרחב וליצור בועיות בזרם הדם , שגורמות למחלת הדקומפרסיה. חנקן גם משפיע על מערכת העצבים שלנו , בעומק הגדול מ - 30 מטר, תופעה הידועה כ-"שכרון מעמקים". חלק מצוללי הניטרוקס דווחו שהם מרגישים הפחתה קלה בתופעת השיכרון . רוב הצוללים טענו שהם מרגישים הרבה יותר טוב )ובעיקר פחות עייפים (, אחרי הצלילה ע ם ניטרוקס, בהשוואה לצלילת אוויר רגילה.
מאחר ובאוויר מועשר בחמצן יש פחות חנקן מאשר באוויר , ניתן להשתמש בו מסיבות בטיחותיות , או כדי להגדיל את זמן השהייה במים. ניטרוקס יכול לתרום לכל הצוללים, בדרכים שונות.
1. האוויר באטמוספירה מכיל % 20.95 חמצן, % 78.08 חנקן, % 0.03 פחמן דו חמצני , % 0.94 אדי מים וגזים אחרים. האוויר הננשף מהריאות מכיל % 15.8 חמצן, % 74.4 חנקן, % 3.6 פחמן דו חמצני, % 6.2 אדי מים וגזים אחרים.
2. "ניטרוקס" הינו מושג שיכול להתייחס גם לתערובת גז עם אחוז חמצן נמוך מ- 21% , המשמשת לצלילות מסחריות עמוקות. אולם, בספר זה המושג "ניטרוקס" יתייחס רק לתערובות עשירות בחמצן EANx – ניטרוקס.
"שני צדדים לכל מטבע"
היתרונות ברורים למדי, אולם מהם החסרונות הקשורים לשימוש באחוז גבוה יותר של חמצן? חמצן מגביל את העומק והזמן של כל הצוללים, אולם ההגבלה על צוללי הניטרוקס גדולה יותר. ראשית, הבה נזכור ונדגיש שצלילה מורכבת ממגבלות ומהסיכונים שנובעים מהן. עבור מי שצולל , עניין המגבלות אינו חדש . בקורס הראשון שלנו , אנו לומדים לצלול בהתאם למגבלות החנקן , מאחר והסיכון הנובע מנוכחותו בצלילה הוא מחלת דקומפרסיה. בנוסף לכך, למדנו כי עליה מבוקרת ומתונה היא הכרחית ע"מ למנוע דקומפרסיה. כמו כן, אנו מודעים למגבלות העומק הקשורות בחנקן, הבנו את המושג "שכרון מעמקים" וקלטנו, שאם נרד עמוק מידי , קיימת סכנה ממשית שניפגע , משום שבעומק מסוים נאבד את חוש השיפוט והיכולת להתמודד עם בעיות.
אז מה חדש בצלילת ניטרוקס או קורס צלילה נייטרוקס?
פשוט - הכרות וידיעת המגבלות שנגרמות מחמצן, וצלילה בהתאם להן. המגבלות הנוצרות עקב שימוש בחמצן אינן חדשות , הן היו קיימות כל הזמן . מאחר ואחוז החמצן באוויר אינו מזיק כאשר צוללים בעומק רדוד מ -42 מטר, לא מציגים בעיות הקשורות בחמצן בקורסי צלילה בסיסיים . כאשר מדובר בחמצן , מגבלת העומק היא כ -65 מטר של מי ים . זה הרבה יותר עמוק מהעומק המומלץ של 42 מטר לצלילות ספורטיביות. אולם זכרו , המגבלות נקבעות עבור כלל הצוללים , ומכיוון שהפיזיולוגיה שלנ ו אינה זהה , הרי גם יכולת "נשיאת החמצן" משתנה מאדם לאדם.
העומק המקסימלי המותר ,EAN32 העלאת אחוז החמצן בתערובת האוויר מעלה את מגבלות העומק. עבור העומק המקסימלי הוא 36 מטר. ,EAN36 לצלילה הוא 42 מטר, ועבור הסיבה .EAN32 - רדוד מזה המותר בשימוש ב EAN36 - כמו שאתם יכולים לראות , העומק המותר בשימוש ב העומק המקסימלי המותר לצלילה בשימוש ב- 100% חמצן הוא כ -6 מטר. .EAN36 - היא, שיש יותר חמצן ב קיים ניגוד מעניין בין מגבלות העומק והזמן של חנקן וחמצן . בד"כ, כשמדובר בחנקן, הזמן )ולא העומק( מהווה את הגורם המגביל לצלילה. אולם, כשמדובר בחמצן, העומק (ולא הזמן) הינו הגורם המגביל.
נדבר על המגבלות הספציפיות של החמצן כאשר נגיע לפרק 3 שם גם נלמד לחשב הכל. הסיבות הפיזיולוגיות )סיכונים( והמגבלות בשימוש בחמצן, מוסברות בפרק 5 לאחר התבוננות לעומק ניתן להסיק שרוב הצוללים מסכימים , שהיתרונות של צלילת ניטרוקס עולים בהרבה על החסרונות שנוספים עקב המגבלות הנוצרות בשל אחוז החמצן הגבוה.
צוללי ניטרוקס מעלים את רמת בטיחותם ע"י שימוש בניטרוקס כאילו זה היה אוויר רגיל, ולא משנים את מגבלות הצלילה. לצוללים שהנם בקבוצת סיכון גבוה לחלות בדקומפרסיה מומלץ להשתמש בניטרוקס. הגורמים המגבירים את הסיכויים לחלות בדקומפרסיה הם : תשישות, התייבשות, גיל מבוגר , מחלה, פציעה, צריכת אלכוהול , שימוש בתרופות , מאמץ מוגבר לפני /אחרי צלילה , צלילות רבות ביום , או עבר של מחלת דקומפרסיה.
צוללים בזמן צלילה, אשר אינם נמצאים בקבוצת הסיכון הזאת, בוודאי ירצו לנצל את היתרונות שבאחוז החנקן המופחת, ע"מ לצלול לזמן רב יותר, או לעשות הפסקות קצרות יותר בין צלילה לצלילה. כאשר בוחנים את המגבלות שגורמים החנקן והחמצן , רואים שניטרוקס נותן יותר אפשרויות בצלילות מאשר אוויר רגיל, כאשר מדובר בתחום שבין 20 ל- 40 מטר.
|
 |
אהבתם את המאמר ?
תנו לייק |
כניסות 1 |
צפיות 1896 |
|
