|
דירוג חברי המערכת
המלצה על מאמר
4.1 מתוך 5
|
|
הורים - דגמו גישתכם!
ההחלטה לגשת להדרכה הורית לא הייתה פשוטה עבורי. אני אישית ראיתי אותה כמעין הודאה בכישלון. כאילו שאני כהורה הייתי שונה מאחרים ולא הצלחתי למצוא את הדרך הנכונה להגיע אל ילדי.
היום אני יודע שאני למעשה עשיתי משהו שכל הורה צריך וכדאי שיעשה; לקבל הכשרה לתפקיד המאתגר ביותר בעולם.
אם ננסה להתעמק לרגע במידת האבסורד, הרי שבשביל להתקבל למקצועות ותפקידים שונים, כולנו חייבים להציג תעודה כלשהי, אסמכתא המודיעה ומאשרת על הכשרה מסוימת. בלי זה, וודאי שאף אחד לא יסכים לקבל אותנו, ואפילו לא ייתן לנו את הצ'אנס להוכיח את עצמנו.
וכהורים? ב"מקצוע" הקשה מכול, זה שבמסגרתו אנחנו לוקחים את מלוא האחריות על בן אדם קטן, אנחנו הכתובת שלו! דווקא כאן, כל הורה והורה זוכה להדרכה קצרה לפני לידה ותו לא. הדרכה שעם כל הכבוד לה, אין היא חובקת ולו פרט אחד קטן באשר להורות שממתינה לנו מעבר לפינה.
זה הכל עניין של גישה
נראה שאני מדגיש לא מעט את נושא הגישה, ויש לכך חשיבות רבה.
כאשר אני ואשתי החלטנו לגשת להדרכת הורים, לא עשינו זאת כיוון שהילד חווה קשיים יוצאי דופן או הפגין התנהגות קיצונית, אלא כי אנחנו ההורים הרגשנו שהגענו אל הקצה. שפשוט אנחנו לא יודעים איך לגרום לו להקשיב לנו.
הבעיה הייתה פשוטה, משהו שייתכן ועוד הורים רבים חווים: בעוד שכתינוק ילדנו אהב להתרחץ או לפחות לא הפגין כל אי חשק כזה או אחר, הרי שמגיל שנתיים (ויש שיאמרו גיל שנתיים האיום), לפתע השתנו פני הדברים. הרחצה הפכה להיות מאבק יומיומי, מאבק שהותיר אותי ואת אשתי עייפים ומותשים, ולמען האמת אני דיי בטוח שגם הוא לא היה בעננים.
זה לא הוא, זה אנחנו
במסגרת ההדרכה ההורית, התבקשנו לספר על האופן שבו מתקיימת שגרת הרחצה.
סיפרתי במפגש במלוא הגאווה כיצד אני מציב לו עובדה בשטח. "עכשיו מתרחצים!" בטון סמכותי ונחרץ, אפילו טון קצת גבוה. יועץ ההורים שאל אותי - ומה הילד שלך הרגיש לגבי זה?
האמת אני אגיד? לא חשבתי אפילו לרגע אם הוא מרגיש עם זה טוב או רע. ומה בכלל הילד מרגיש לגבי כל אקט הרחצה? הרי גוזלים ממנו את עצמאותו, מפשיטים אותו, מכניסים אותו לאמבטיה.
מצד אחד אסור לוותר על זה, כיוון שמדובר במנהג ששומר על הבריאות, ומהצד השני, ללכת ראש בראש לא משיג את המטרה. את זה אפשר לקבוע נחרצות על פי העובדות שהוצבו לי בין כה וכה בשטח.
מה שינינו?
סיכוי גבוה שכבר הבנתם :) את הגישה.
אמנם הצבנו לו עובדה בשטח, אבל הנמכנו את גובה הלהבות. למעשה עשינו הכל בצורה מאוד רגועה אך מאוד נחרצת. אני הפסקתי את המנהג הפסול שלי של להחריף את הטון, והילד אט אט הבין שזוהי עובדה מוגמרת בשטח.
עוד טיפ שניתן לי הוא לתת לילד שלא להתרחץ פעם אחת, אבל להראות לו שזה גם לא כדאי. מעין פעולה של רווח והפסד. במקום לצאת לסבא וסבתא מדי יום שישי, להגיד לו שבגלל שהוא לא מריח טוב ולא התקלח, אנחנו מעדיפים להישאר בבית. אפשר לשער את גודל ההחמצה שהוא ירגיש כשהוא יבין שלא הולכים לבילוי הקבוע של ימי שישי.
שינוי גישה כבר אמרתי?
|
 |
אהבתם את המאמר ?
תנו לייק |
כניסות 0 |
צפיות 393 |
|
